פאלון גונג מצפה לסין החדשה

מתיו רוברסטון  |  לכתבה המלאה באפוק טיימס בשפה האנגלית

אחרי 17 שנים, מרגישים האטה ברדיפת השיטה הרוחנית פאלון גונג ומתרגלי השיטה שואלים מה יהיה השלב הבא.

כמו הסטודנטים האידיאליסטים בכיכר טיאננמן ביוני 1989, וואנג יוקונג (Wang Youqun)  רצה לעשות משהו כדי למגר את השחיתות שפשתה בסין. הוא החליט לתקוף את הבעיה מבפנים ע”י עבודה בנציבות המשמעתית הפנימית של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

בסופו של דבר הוא הפך לסגנו של המנהיג החזק ויי גיאן-שינג (Wei Jianxing), ראש יחידת החקירה הפנימית של המפלגה. וואנג היה מתלווה אליו לפגישות חשאיות והיה מנסח את נאומיו.

במשך שנות ה-90, וואנג החל בתרגול שיטות סיניות מסורתיות בשם הכללי צ’יגונג, שהיו אז פופולריות ברחבי סין. בשנת 1995 הוא החל לתרגל  בפאלון גונג, הנקראת גם פאלון דאפא. אנשים בסין נמשכו לתורת המוסר של הפאלון גונג ולשיפור בריאות אותו חוו אלו המתרגלים את השיטה.

וואנג לא שיער שהוא והאמונה החדשה שלו יהיו מטרה לרדיפה ויהפכו לאויב מספר אחד התורן של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

לפני סיום העשור נשלל מוואנג מעמדו, הוא הושפל מול עמיתיו, הוחזק בבידוד והיה נתון לחקירה תחת לחץ עצום.

עלייתו ונפילתו של וואנג משקפת ממבט קרוב את גורלו של הפאלון גונג בסין: תחילה מושא לשבחים מצד המשטר ואז מושמץ ומותקף באכזריות.

24 שנים אחרי שהפאלון גונג הוצג לראשונה לציבור ב -13 במאי, 1992 ו-17 שנים לאחר תחילת הרדיפה, השאלה שואנג שואל היא: האם יהיה שלב שלישי? תחייה מחדש של השיטה בסין והכרה בצידקתם של עשרות מיליונים שהתמידו באמונתם?

פוליטיקה אישית

פאלון גונג היא שיטה סינית מסורתית של טיפוח עצמי – מונח זה מתייחס לשינוי פנימי עצמי באמצעות משמעת מוסרית ותרגילי מדיטציה מיוחדים. מתרגלי השיטה מבקשים לדבוק בעקרונות של אמת, חמלה וסובלנות בחיי היומיום שלהם ומתייחסים לקשיים כהזדמנויות לשיפור פנימי. השיטה כוללת חמישה תרגילים שקטים.

מאז ה-20 ביולי, 1999, המפלגה הקומוניסטית הסינית ממשיכה במערכה אובססיבית בניסיון לחסל את השיטה. היא נתקלה בקשיים גדולים הרבה יותר ממה שציפתה. ההוראה לרדיפה ניתנה על ידי המנהיג העליון לשעבר, ג’יאנג דזה-מין, אשר נראה כי נעלב באופן אישי מהפופולריות שצברה שיטת הפאלון גונג. “היתכן שאנחנו חברי המפלגה קומוניסטית, חדורי מרקסיזם, חומרנות ואתאיזם לא מסוגלים להביס את הפאלון גונג?”, כתב במכתב שהופץ לראשי המפלגה הקומוניסטית.

ביצוע הרדיפה הביא לגיוס כוח אבטחה ולפגיעה בזכויות האדם בסין, מן הגדולים ביותר מאז העידן המאואיסטית. בסגנון מאואיסטי קלאסי של השפעה על תנועת המונים, כמעט כל אדם ואדם בחברה הוצף בתעמולה נגד הפאלון גונג וציפו מכל אחד להכריז על עמדתו בעד או נגד. תלמידים נאלצוכבר ביום הראשון ללימודיהם בבית הספר, לחתום על מסמך בו הם מגדירים את השיטה כ”דת סוטה”. מתרגלי השיטה בודדו, נכלאו ועונו.

מנהיגים בכירים במפלגה, פקידים, ופקידים לשעבר לא נשארו מאחור. לרבים מהם היו קרובי משפחה שתרגלו, וגם הם נחשבו בין לילה לאויבים.

זו הסיבה שמתרגלים רבים התייחסו למערכה נגדם כאל מהפכה תרבותית שנייה. המהפכה הראשונה זכתה לפרסום בסין ומחוצה לה, אך זו השנייה לא זכתה לחשיפה. המטרות של מערכה זו עדיין לא ברורות ומתרגלי השיטה נחשבים עד היום לאויב המשטר.

המפלגה ממשיכה לנדות את מתרגלים הפאלון גונג בסין, ויחס רשמי זה חילחל גם למערב ומשפיע על חשיפת הנרטיב של הפאלון גונג – או ליתר דיוק,  התעלמות מנרטיב זה במערב.

רבים במערב שפתחו עסקים בסין לפרנסתם אינם מודעים למאבקים של אנשים כמו וואנג יוקון. לכן לעיתים קרובות אנשים אלה אינם מצליחים להבין את המשמעות של המערכה נגד הפאלון גונג ובאיזו מידה קהילת המאמינים בפאלון גונג נשארה תופעה חברתית ומוסרית משמעותית בסין העכשווית.

נראה כי וואנג, לפחות, הצליח להשמיע את קולו.

במשך כמעט עשור, הוא כתב לבעלי תפקידים ולמנהיגי מפלגה בכיריםבדימוס, מכתבים המגינים על הפאלון גונג תוך הכרזה על צדקת השיטה והאשמה של מי שהחל ברדיפה, ג’יאנג דזה-מין. הוא שלח מכתבים אלה מדירת מגוריו בבייג’ין אותה ספקה לו המדינה ובה הוא הורשה להישאר במשך תשע שנים מתחילת הרדיפה.

וואנג מייחס סלחנות זו לפטרונו ויי ג׳אן-שינג.

בנוסף להיותו ראש מנגנון המשמעת של המפלגה, ויי היה גם חבר בועדה המפקחת על מערכת הביטחון. בשנת 1998 בעת ארוחת צהריים משותפת, וואנג העביר באופן אישי לויי מכתב על היתרונות של הפאלון גונג. הוא ביקש במכתבו לפעול נגד הלחץ המטריד שהופעל על ידי קיצונים אידיאולוגיים.

וואנג היה הראשון מבין חברי המפלגה שגורש ממנה בשל קשריו עם הפאלון גונג. “בכל מפגשי יחידות העבודה המרכזיות בבייג’ין הוזכר שמי”, אמר. זוהי טכניקה קלסית של מאבק פוליטי של המפלגה קומוניסטית בו מגרשים חברי מפלגה סוררים והופכים אותם ל”דוגמאות שליליות”.

וואנג הושם במאסר לארבע חודשים, כשהוא נתון תחת חקירות מרתוניות. בשנת 2008 -אחרי שכתב ״מכתב אחד יותר מדי״ – הוא הורשע “בערעור יישום החוק באמצעות ארגון דתי אפיקורסי” ונידון לארבע שנות מאסר. לפני שהוא החל לרצות את עונשו בכלא שינצ׳נג בבייג’ינג, הוא כבר בילה מעל 532 ימים בבתי מעצר.

מאז  הגיע לניו יורק בתחילת 2015, הוא ממשיך במסע כתיבת מכתביו, שולח איגרות לסין לבעלי תפקידים רמים בדימוס ופונה למנהיג המפלגה שי ג’ין-פינג במאמרי מערכת מפורטים.

וואנג טוען כי המקרה שלו מלמד על האלמנט האישי בפוליטיקה הסינית. העובדה שפטרונו הצליח להגן עליו מפני אחת המערכות הפוליטיות האכזריות ביותר של המפלגה מוכיח מה הוא התפקיד החריג של אישים, בקביעת ניסוח מדיניות ובדרך יישןמה.

“סין היא חברה של הנהגת על ידי אדם יחד, ולא חברת המונהגת על ידי החוק”, אמר וואנג.

אמנם מקובל שחוקרים מערביים מדגישים את האופי הממוסד של המערכה נגד הפאלון גונג שנמשכה תחת שלושה מנהיגי מפלגה שונים – ג’יאנג דזה-מין, הו ג’ין-טאו ועכשיו שי ג’ין-פינג- עבור וואנג האלמנט האישי הוא נקודת מפתח.

“הדמות המרכזית היא ג’יאנג דזה-מין. מעטים היו אלה שבאמת היו להם מחשבות רעות על הפאלון גונג”, וציין ואנג כשהוא מקווה שזה יהפוך סדק בשריון של המפלגה הקומוניסטית ויאפשר שינוי אמיתי.

מטאטא חדש

ישנם למעשה סימנים ששינוי ביחס לפאלון גונג כבר יצא לדרך. בעוד משקיפים התמקדו בשינויים בדיכוי מאז שי ג’ין-פינג עלה לשלטון בשנת 2012, השינויים שמאחורי הקלעים במנגנון הפוליטי הסיני שנוגעים לרדיפת הפאלון גונג הם משמעותיים הרבה יותר.

השינוי החל עם המעצרם והעמדתם לדין של ג’ואו יונג-קאנג (Zhou Yongkang) ובו שי-לאי (Bo Xilai), צאר הביטחון לשעבר ומי שהיה המחליף המיועד שלו, החל משנת 2012 ועד ל-2015. מעצרם של כל אחת משתי הדמויות האלה, בפרט של ג’ואו, נראה לפני שהוא התרחש כדבר בלתי אפשרי. ג’ואו יונג-קאנג נחשב לפעיל בקצירת איברים בכפויה מאסירים.

ג’ואו היה ללא ספק אחד האנשים החזקים ביותר בסין, ואולי אף יותר מאשר המנהיג בפועל, בהתחשב בשליטה שלו ללא מיצרים על מנגנוני הביטחון. תקציב המנגנון הזה עלה על תקציב הכוחות המזוינים הסיניים. ג’ואו הצליח לצבור עוצמה ולצמוח באין מפריע במשך יותר מעשור.

גם ג’ואו וגם בו הועלו לעמדתם על ידי הפטרון שלהם, ג’יאנג דזה-מין, ושניהם יישמו בשקיקה את מדיניותו נגד הפאלון גונג עוד לפני שצורפו לשלטון המרכזי על ידי ג’יאנג, כגמול על נאמנותם.

במחוז סצ’ואן, למשל, ג ‘ואו, כמזכיר מפלגה מחוזי, דיבר רבות על כך של כל הסקטורים חייבים להצטרף “למאבק נגד הפאלון גונג”.

לדברי העיתונאי הסיני המוערך ג’יאנג ווייפנג (Jiang Weiping), שנשלח לכלא בעקבות כתיבת הביוגרפיה של בו שי-לאי, נאמר על ידי ג’יאנג דזה-מין, “אתה חייב להראות את הקשיחות שלך בטיפול בפאלון גונג. … זה יהיה ההון הפוליטי שלך“. ג’יאנג ווייפנג נמצא כעת בגלות בקנדה.

מערכת מתקני מחנות העבודה, אחד הכלים המרכזיים להחזקת מתרגלים, בוטלה בסוף 2013. מנגנון זה היה האמצעי הנוח ביותר ליישום רדיפת הפאלון גונג. כלי התקשורת הסיניים דיווחו על ההתנגדות הפנימית העצומה לביטולו בשל המספר הרב של מתרגלי פאלון גונג העצורים  בהם. (אמצעים פחות רשמיים של מעצר הוכנסו לשימוש במקום מנגנון זה)

גם לי דונג-שן (LI Dongsheng), ראש משרד ה-610, כוח משימה של המפלגה שהוקם כדי לפקח ולתאם את רדיפת הפאלון גונג ,הודח. לפני הדחתו נשא לי את התואר של סגן השר לביטחון פנים, תפקידו הרשמי. אבל בההכרזה של הדחתו נעשה השימוש בתואר שלו כראש במשרד ה-610.

אנדרו יונקר, סוציולוג באוניברסיטת שיקגו, אשר כותב ספר על הפאלון גונג אומר בראיון טלפוני, “אני חושב שיש אי בהירות אמיתית לגבי מה המשמעות של כל זה, אבל זה נראה כאילו יש מקום לאפשרות של שינוי מדיניות”.

הוא הוסיף לגבי ההתפתחויות “האם זה קרב בין הפלגים או שזה גם שינוי לגבי הפאלון גונגי?”

האישום של קצירת איברים שיטתית בקנה מידה תעשייתי מאסירי מצפון ביניהם מתרגלי הפאלון גונג, הוא מדהים.

בשנתיים האחרונות, סיפור הפאלון גונג קיבל תשומת לב בינלאומית שלא הייתה כמותה מאז תחילת הרדיפה בשנת 1999. זאת בזכות מספר אירועים: במהלך השנה האחרונה, התקבלה החלטה של הקונגרס האמריקני נגד קצירת האיברים. במקביל  הסרט התיעודי “קציר אנושי”, בבימויו של ליאון לי, קולנוען מוונקובר, זכה לשני פרסים, פרס הפיבודי (Peabody) ופרס אי.אי.בי (AIB).

לי אמר בראיון טלפוני: ״מתרגלי פאלון גונג מספרים את סיפוריהם ואנשים לומדים בעקבות זה על הרדיפה ועל התנגדותם השלווה לרדיפה”. בעת הענקת פרסה פיבודי, פנל מכובד של שופטים כינה את הסרט “חשיפה של מערכת רווחית, מפלצתית ביותר בנושא קצירת איברים בכפייה”.

המדיניות הרשמית נגד הפאלון גונג לא השתנתה ומתרגלי השיטה אינם מצפים לשיקום פוליטי, הם מאמינים שהכרה בצדקת תורתם תבוא רק כאשר המפלגה הקומוניסטית הסיני תתמוטט.

העידן שלאחר הרדיפה בסין

דוד טומפקינס, מנהל יחסי הציבור במרכז הטואידנג (Tuidang) מציג את תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית.

פירוש המילה טואידנג בסינית, הוא ״לפרוש מהמפלגה״, והתנועה קוראה לעם הסיני להביע עמדה אישית נגד המשטר על ידי התנערותם מהמפלגה הקומוניסטית וארגוניה. עד כתיבת שורות אלו, למעלה מ-250 מיליון סיניים הצהירו על התנערות מהמפלגה הקומוניסטית. לא רק חברי מפלגה רשמיים יכולים להתנער מהפמפלגה, גם אלה שהצטרפות לתנועת הנוער או לארגונים אחרים המסונפים למפלגה הקומוניסטית הסינית יכולים להצהיר על התנערותם.

“תנועת הטואידנג איננה תנועה פוליטית המבקשת מאנשים לצאת לרחוב”, אמר דוד טומפקינס, ”אלא חיבור בין האנשים המתנתקים משנים של אינדוקטרינציה בה הם גדלו תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית, במטרה להתנתק מן המפלגה”.

טומפקינס מוסיף: ”טואידנג הוא חזון לסין חדשה ולעתיד חדש ללא המפלגה הקומוניסטית”.

דוד פאלמר, פרופסור לדתות הסיניות המתגורר בהונג קונג, כתב בספרו “קדחת הצ’יגונג”, “פאלון גונג מציגה סדר חלופי רב עוצמה המסוגל לגייס את ההמונים ואשר אינו פוחד מהמפלגה הקומוניסטית הסינית.”

באינטראקציות שלו עם עסקני מפלגה ברמה גבוהה, חש וואנג יוקונג כי רבים במשטר התרשמו ביותר  מההתנגדות האיתנה של מתרגלי השיטה במשך 17 שנות רדיפה.

ההקרבה שלהם למען אמונתם עומדת בניגוד מוחלט לעסקנות המטריאליסטית של פקידים ממשל סיניים. “אף אחד לא מאמין יותר במרקסיזם, אף אחד לא מאמין במפלגה. אנשים פשוט דואגים לאינטרסים שלהם”,אומר וואנג.

עצם הרעיון כי יתכן והרדיפת בפועל כבר לא באופנה מבחינה פוליטית, מפחידה כמה במנגנון הביטחון. הם רוצים לדעת לאן נושבת הרוח. הטיהורים שעורך צ׳י ג’ין-פינג בקרב המעורבים ברדיפת הפאלון גונג מציקה למנוחתם.

“זוהי מערכת טוטליטרית, עם שליטה ומעקב ריכוזיים. בכל מגזר, הכח של הממונה על ידי המפלגה הוא מוחלט. אבל ברגע שהמנהיג העליון מוחלף, הכל יכול להשתנות”, אומר וואנג. “אם ג’יאנג דזה-מין ימות, מדיניות הרדיפה עשויה להשתנות לחלוטין״ הוא מצהיר.